זה מה שכתב השיך עבדאללה נימר דרוויש ב ‏12/23‏/2012 בשעה 8:17 על היוזמה הדתית לשלום והרב מיכאל מלכיאור

الأربعاء 21 أكتوبر 2020
شارك المقال

זה מה שכתב השיך עבדאללה נימר דרוויש ב ‏12/23‏/2012 בשעה 8:17 על היוזמה הדתית לשלום הרב מיכאל מלכיאור

( المقال  تركته كما هو  باللغة العبرية ( الشيخ رائد بدير مدير مركز ادم)

שם פרטי: עבדאללה נימר דרוויש

כינוי: שיך עבדאללה נימר דרוויש.

תאריך לידה: 12.2.1948

מקום לידה: כפר קאסם.

מצב משפחתי: נשוי ואב לחמישה, שלוש בנים ושתי בנות, סב לתשעה נכדים.

“נולדתי בכפר קטן בשם כפר קאסם בשנת 1948 לפני קום מדינת ישראל, שהגעתי לגיל שבעה חודשים לקיתי במחלת הפוליו. לקחו אותי לרופא עיראקי (רופא הצבא העיראקי שבאו לשחרר את פלסטין) בעזרת השם הרופא הזה החזיר לי את החיים לרגליים שלי. לפני הביקור הבא להמשיך הטיפול, התחיל הצבא העיראקי בנסיגה, וכך נעלם לי הרופא שהחזיר את החיים לרגליים שלי ורצה להחזירה לשאר גופי החבול והפגוע. כך לפי סיפורה לי אימי הצדיקה אשר דאגה לי למרות כל המטלות והמשימות המוטלות עליה.

הייתי רביעי בין ארבעת אחים. נשארתי במחלתי מתפקד בחצי יד ימין, ויד שמאל משותקת לגמרי.

בגיל חמש שנים פניתי לטיפול רפואי בבית חולים תל השומר הרחוק מערבית כעשרים קילו מטר מכפר קאסם. שם ריפו לי את יד ימין בצורה חלקית לאחר שני ניתוחים בה, נשראתי עם יד שמאל משותקת לגמרי עד היום, שם שהיתי שנה שלמה.

חזרתי לכפר קאסם מייד בתחילת שנת הלימודים לכיתה א׳ כאשר פיספסתי את גן החובה.

לימודי הייסודיים היו בכפר קאסם. ותיכון בכפר טירה הרחוק כ20 קילו מטר.

אחרי מלחמת ששת הימים פניתי ללמוד שריעה (מדעי דת האיסלם) בשכם, ושם היכרתי את כל הזרמים הדתיים והפוליטיים הפלסטינים, וחלק גדול מהמורים שלימדו במכלות במדינות ערב. בשנת 1971 סיימתי את לימודי השריעה חזרתי לכפר קאסם ומייד התחלתי בייסוד התנועה האיסלמית. מאז אותו יום הרגשתי שנולדתי מחדש והקדשתי את כל זמני לקידום העיקרונות שלה, אשר הושתתו על ארבעה עקרונות שהיו מעין המצפן המוטיב המרכזי לה:

– האמונה העמוקה לכל מה שהטיף אליו הנביא מוחמד וכל הנביאים לפניו.

– אדם וחווה שבנו את הבית האינושי הראשון שכתובה מעליו כותרת רחבה ״ כי בני אדם אחים הם ועליהם לקיים את עקרונות האחווה הזו..״

– יש מקום על האדמה לכולם, והאדמה הרחבה הזאת יש מקום  לכל בני אדם, בלי הבדל בצבע ולשון ואימונה. ולכל בני האדם הזכות ליהנות מכול מנעמי האדמה וברכות השמיים. ואין מנוס לעשות כל מאמץ ובשיתוף פעולה בין כל בני האדם להוציא מהאדמה כל הטוב לשרת את הכלל.

– על האדם לעשות צדק עם עצמו ועם האחר בעולם הזה בכדי לחיות בשלום ובאושר,  וחזרתינו לעולם הבא היא חלק בלתי נפרד מהאימונה. ושם יהיה הדין ועל החכם להיות כאן ישר עם עצמו ועם הזולת ולעשות שלום עם עצמו ועם האחר כדי שיגיע ליום הדין בשלום ובשלווה. ועל כל המשפחה האינושית לעמוד נגד כל רודן ולהתייצב לצד כל מי שדורש את זכויותיו עד שייקבל אותם.

אלו הם ארבעת העיקרונות המרכזיים שנלחמתי בעדם ועד היום אני נלחם.  כי הרגשתי

שכל בני האדם בלי הבדל בין גזע, מין… הם אחיי ובני משפחתי האינושית המורחבת.

ציוני דרך להתפתחות התנועה האיסלמית שייסדתי בשנת 1971:

  1. מהמסגד לבית הקפה התחילה התנועה. במסגד הייתי מלמד ובבית קפה פתחתי בדיאלוג עם כל שכבות החברה. עד שהתפשטה התנועה ונכנסו המסרים לכל בית בכפר קאסם.

  2. יצאתי לכפרים הסמוכים ופרסתי את משנתי עד שנת 1975  אז התרחבתי ועברתי לנגב (דרום הארץ) שם עברתי בין שבט ושבט מסביר ומטיף ומפרש את האידיולוגיה שלי עד שהגיעו לכל בית ואוהל הנגב.

  3. בין השנים 1976-1977 פניתי למשולש הצפוני ולגליל, במיוחד שהיגעתי לנצרת חשבתי לראשונה על קשיים מסויים מצאתי בה את המעון הבטוח והלב הפתוח.

4 בשנת 1979 הצטרפו צעירים לתנועה שעברו דיכוי רב מהשלטונו ביום האדמה ואחריו. בגלל ההטרדה היום יומית של הציעירים מצאתי שחלקם התארגנו ובנו אירגון מחתרתי ( אוסרת אלגיהאד) לא הייה לי מנוס מלהיות חלק ממנו כדי לרסנו ולפרקו, וכך היה. ובכל זאת ישבתי בבית הסוהר ושם גיבשתי מחדש את המדיניות הפוליטית השירותית  ובשנת 1983 הודעתי לבני התנועה בכפר קאסם שירוצו לבחירות המעוצה המיקומית, וכך הייה וקיבלנו שלושה מנדטים במעוצה.

  1. בשנת 1984 יצאתי מבית הכלא עם הרבה מחבריי והתחלנו להטיףלשלום ודו-קיום לפיתרון שתי המדינות – אפילו לפני אוסלו- כי השתכנעתי שבכוח  יישפכו דמים וייהרסו חיי אדם , ובשלום ודו-קים יחיו עמים.

  2. 1989 השתתפנו בבחירות לראשויות המיקומיות ושלחנו הרבה ראשי מעוצות  בכפרים וערים רבות. ומשם נסללה הדרך לפרלמנט הישראלי.

  3. בשנת 1996 בניתי את הרשימה הערבית המאוחדת לרוץ לכנסת ועד היום היא רצה ממשיכה להצליח.

אני מודה -בכל הצניעות- שבניתי את התנועה האיסלאמית ב1971 ובניתי את הרשימה הערבית המאוחדת בשנת 1996 וכאן הרגשתי שחסר משהו חשוב לקידום הדיאלוג הבין דתי והבין תרבותי. אז מסרתי את המנהיגות של התנועה לדור השני והשלישי והתפניתי  והפניתי את האנרגיות והכוחות לבנות מרכז ״ אדם לדיאלוג בין דתות ותרבויות״. עם הזמן הצלחתי לבנות שלוחות למרכז הזה ברצועות עזה ובגדה המערבית וחלק ממדינות ערב. ובבניית המרכז הייה לי שותף מהצד היהודי, הרב מלכיור ראש מוזאיקה.

והיום אני ראש מרכז ״ אדם״ שהמנהל הכללי שלו שיך ראיד בדיר.

ב2010 לקיתי במחלה קשה מאוד עד שהרופאים חשבו שאין סיכוי לצאת מהמחלה והמוות קרוב ומאחף מעל מיטתי. בכול זאת יצאתי מזה למשיך את משימתי הקדושה והיא שלום בין דתות ומאמינים ובני המשפחה האינושית ( אני מאמין שזה אפשרי ומי שמחפש הוכחה הייה עליו לבוא ולראות את הדמעות של הרב מלכיור שבא לבקר אותי בבית בחולים: אילו היו דמעות של רב יהודי על שיך מוסלמי, דמעות  יהודי על מנהיג מוסלמי. אם הדמעות האלה אינם הוכחה בהצלחת דרכינו. אני זוכר אותה שעה כואבת שהלכתי לנחם את הרב מלכיור בשבעה על בנו הביכור ולא מצאתי מלים חוץ מלומר לרב: ״יש לך את הזכות להוזיל דמעות ולהרגיש בכאב כמו שאנחנו מרגישים איתך, אך ידידי הרב המשימה להשכים שלום בין הדתים והעמים מחכה לנו וקוראת לנו ואומרת לנו תהיו חזקים למרות כל הדמעות, כל המחלות וכל הכאב והצער.”

تصميم وبرمجة cartnet.net 2017